רקע: מחלת הכבד השומני היא מחלת הכבד השכיחה ביותר בעולם המערבי, עם שכיחות מוערכת של 30% באוכלוסייה הכללית, 70-80% באנשים עם השמנת יתר, ו- 50% בחולי סוכרת מסוג 2. מחלת הכבד השומני עלולה לגרום להצטלקות הכבד (פיברוזיס) ובהמשך לשחמת על שלל סיבוכיה. הכבד השומני מהווה גם קרקע פורייה להתפתחות סרטן הכבד.

העלייה המשמעותית בהיקף ההשמנה והתחלואה הנלווית מצריכים טיפולים חדשים. האינפלמזום מסוג NLRP3 הוא קומפלקס חלבוני תוך תאי שתפקידו הידוע הוא לשפעל חלבונים פרו-דלקתיים, ופעיל במיוחד בתאי חיסון. מחקרים בעבר הראו תוצאות סותרות לגבי המעורבות של NLRP3 במחלת הכבד השומני. קבוצות המחקר של פרופ׳ חן ורול -ראש המרכז לחקר מחלות דרכי העיכול והכבד וד״ר ניר שני מהמעבדה לכירורגיה פלסטית, שיערו שהתוצאות הסותרות נובעות מפעילות שונה של NLRP3 בתאי חיסון ותאים לא חיסוניים ברקמות מטבוליות כמו השומן והכבד. הסטודנטים ל- PhD לילך מרגלית גריג וד״ר בנדר אבו שרקייה יצרו מודל עכברי שמאפשר החסרה של NLRP3 בתאי חיסון לעומת תאים לא חיסוניים (לדוגמה, תאי שומן או תאי כבד), וחשפו עכברים אלו לדיאטה עתירת שומן – מודל ידוע הגורם להשמנה וכבד שומני ומדמה את התסמונת המטבולית בבני האדם. התוצאות המפתיעות הראו שהחסרה של NLRP3 דווקא בתאים לא חיסוניים העלימה לחלוטין את הכבד השומני לעומת עכברים בהם NLRP3 היה חסר בתאי חיסון, ולעומת עכברי ביקורת שבטאו חלבון זה. מעכבים ל- NLRP3 קיימים כיום במחקרים קליניים למחלות שונות, כולל התסמונת המטבולית. בניגוד לסברה הקיימת שהפעילות הפתולוגית של NLRP3 היא בעיקר בתאי חיסון, התוצאות במחקר זה מראות שטיפול ממוקד בתאים לא חיסוניים יכול להביא לתוצאות טובות יותר בהקשר של כבד שומני.

לתוצאות המחקר שפורסמו לאחרונה ב- Laboratory Investigation

תמונת היסטולוגיה המדגימה את ההעלמות של ההסננה השומנית בכבדים של העכברים בהם הוחסר NLRP3 בתאים לא חיסוניים (NonimmuneNlrp3 בכתום),  לעומת הכבדים מרובי השומן של העכברים בהם הוחסר NLRP3 בתאי חיסון (ImmuneNlrp3 באפור) או עכברי הביקורת שמבטאים את NLRP3 (WT-WT בכחול).